סיפור לידה

5.2.07
_________________
נועם פרץ

כל היום הזה

אמא לא הפסיקה לישון, כל היום כל היום.

אולי היא ידעה משהו שאנחנו לא ידענו...?

20:00

ארוחת ערב, אבא חזר ממבחן, אמא חיכתה לו
אצל סבתא כרמלה שהכינה יחד עם דודה אור אוכל טעים. זו הייתה הארוחה האחרונה בבטן
של אמא שלי ומשום מה התלוותה אליה כמות בלתי מוסברת של שוקולדים...

אני באותו זמן, בבטן של אמא שלי, עשיתי
מדיטציה כמו שאני אוהב לעשות לפעמים. אמא קצת נלחצה שאני לא זז, מצחיקולה האמא
הזאת... מה היא לא יודעת שאני צריך להתרכז..?

אבל סבא שלום נלחץ עוד יותר מאמא, תפס
אותנו מהאוזניים ושלח אותנו תכף ומייד לבדיקה בבית חולים.

20:30

אמא ואבא שלי לא פריירים, הם קודם גמרו
לאכול ארוחת ערב...

21:00

ואז הלכנו לביקור חולים, הגענו צ'יק-צק,
חנינו על המדרכה בחוץ, אמא ואני עברנו מאחורי המגנומטר ומהר מאוד מצאנו את עצמנו
מחוברים למוניטור.

במוניטור כולם ראו שאני בעצם בסדר.. אבל
עדיין לא התחשק לי לזוז.

גם בגלל שלא היו לי מספיק מים לשחות
בהם.

22:00

כינוס טלפוני של פנל רופאים בכירים
בניצוחה של סבתא עדה החליט לבסוף שכדאי לעשות ניתוח ולעשות אותו עכשיו.

אז ד"ר שוויד חייך חיוך גדול ותוך
עשר שניות עבר לחלוק מנתחים (הוא בכלל היה על אזרחי, עבר שם במקרה...)

22:30

לקחו את אמא לחדר ניתוח והכינו אותה
לקראת הניתוח. אבא שלי ועדה חשבו שגם הם סיימו 7 שנות רפואה ולבשו על עצמם חליפת
מנתחים (כולל השקיות על הנעלים).

אמא קיבלה אפידורל.

הניתוח התחיל.

ומהר מאוד הוא גם נגמר.

23:04

ככה פתאום, בקלי קלות, בלי טיפת מאמץ
מצידי, ד"ר שוויד שלף אותי החוצה.

אור חזק מכה בפנים ואיזה אחות שמנה עטפה
אותי ברחמים.